fbpx

טוויסט בעלילה

מכירים את זה שלפעמים אירוע קטן ולא משמעותי מעלה אתכם על מסלול שונה לחלוטין מהמסלול שתכננתם? זה מה שקרה לי לפני בערך 10 שנים. אבל קודם – קצת רקע:

ספורט ליווה את חיי מאז שאני זוכר את עצמי. התחלתי להתאמן באומנויות לחימה בכיתה ב’ או ג’, בכיתה ה’ עברתי לקרב מגע, ומאז נשארתי בתחום הזה. ככל שהתקדמתי בדרגות, אני וקבוצת החברים שהתאמנה איתי נכנסנו לכושר מעל הממוצע בשכבות הגיל שלנו. ככה זה כשמגיעים לחגורה שחורה בגיל 17.

חלק משגרת הכושר שלנו היתה ריצות. אחד החברים הטובים שלי מהאימונים (גם הוא כמוני נשאר בעולם הקרב מגע עד היום) גר קרוב אלי והיינו רצים יחד. עד שהתגייסנו לצבא כבר ייצאנו לריצות של 10-12 ק”מ, ואפילו פעם אחת נסענו לעזריאלי בתל אביב רק כדי לרוץ חזרה הביתה משם. ואז הגיע מבחן הדרגה שלי לדאן 2 בקרב מגע.

תוך כדי המבחן נחתתי על הברך בצורה לא טובה.

סיימתי את המבחן בהצלחה, אבל יום אחר כך כבר לא יכולתי ללכת. הברך התנפחה, וכל תנועה שעשיתי לוותה בקליקים, חריקות וכאבים. האורטופד פסק קרע במיניסקוס והנחה לעזוב את עולם הריצה לנצח. באותה תקופה כמובן היתי “חכם” יותר מכל אדם ואמרתי לו שזה לא יקרה. חוץ מזה, אין דבר שהדליק אותי יותר על משהו מאשר מישהו שאומר לי שאני לא יכול לעשות אותו. הוא המליץ לי למצוא את הנעל המרופדת, תומכת, תופסת ומתקנת שאוכל למצוא, ואם אני חייב לרוץ אז רק לאט ורק עם נעל כזו. שבועיים לאחר מכן נחתתי בארה”ב, קניתי נעל בדיוק כזאת ולא הצלחתי לרוץ יותר מקילומטר וחצי לפני שהברך התחילה לכאוב ולהתנפח.

בארה”ב היה לי זמן פנוי והתחלתי לחפש איך לרוץ עם בעיות ברכיים, קראתי את הספר “נולדנו לרוץ” וקניתי את הנעליים המינימליסטיות הראשונות שלי

הבעיה הראשונה שנתקלתי בה עם הנעליים האלה היא שגם איתן קשה לרוץ. אפילו יותר מאשר עם הנעל המרופדת – תומכת – מחבקת – מתקנת שלי. הריצה מכאיבה בכף הרגל כי מרגישים כל אבן קטנה בדרך. הריצה מכאיבה בעקב כי אין שום דבר שירכך את הנחיתה. מכאיבה בברכיים כי הן סופגות את כל הזעזועים. הפתרון לבעיה הזאת היה שיטת POSE, שהיא שיטה ללימוד ריצה שמעבירה את העומס מהעצמות לשרירים ומורידה בהרבה את ה”קושי” בריצה. ככה העקב לא כואב כי לא נוחתים עליו, הברכיים לא כואבות כי אין להן זעזוע, וכף הרגל… טוב היא התרגלה די מהר ללהרגיש את השטח.

הבעיה השניה שנתקלתי בה היא ששינוי צורת הריצה מפעיל שרירים שלא היו רגילים לעבוד. זאת בעיה שחלק מאוד גדול מאיתנו חווה ולא מודע אליה כל כך. נעלי עבודה, נעלי צבא, נעליים תומכות ו”מתקנות” הן נעליים שמורידות בצורה דרמטית את העומס מהשרירים בכף הרגל. זה אולי לא נשמע כמו דבר רע, אבל זה בדיוק מה שקורה כשמגבסים ומקבעים יד שבורה. אחרי 6 שבועות כשמורידים את הגבס כל השרירים בזרוע קטנים וחלשים כי לא היה בהם שימוש או צורך בזמן הגיבוס. עכשיו תחשבו מה קורה לשרירי הרגל אחרי 15, 20 או 30 שנים עם נעליים מקבעות כאלה.

עד שחזרתי לארץ כבר נהייתי די טוב בריצה כזו. הדבר המעניין ביותר שנתקלתי בו היה המהירות שבה יכולתי להעלות את נפח הריצה ברגע שהתחלתי לרוץ באופן קבוע. אני לא ממליץ לאף אחד לעלות נפחים באופן כזה בלי ליווי מקצועי, אבל התוצאות היו מדהימות בעיניי. כשהתחלתי את התואר בבאר שבע חזרתי לרוץ באופן קבוע והגעתי די מהר ל12 ק”מ. יום אחד הצטרפתי לרץ אחר שתכנן לרוץ 14 ק”מ בשטח, ואחרי התברברות קצרה סיימנו 17 ק”מ. הרגשתי טוב עם הריצה, לא הייתי תפוס או כאוב והחלטתי לבדוק משהו. הרי, מה כבר ההבדל בין 17 ל21.1?

בערך שבועיים לאחר מכן התקיים מרתון ג’ילט תל אביב. זה היה החצי הראשון שרצתי בו.

מעניין איך דבר קטן בתחום אחד (ועוד פציעה!) הוליד תוצאה כל כך גדולה בתחום אחר לגמרי. מגניב

Related Articles

זה אפקטיבי?

הבוקר, בדיוק כשהתארגנתי לצאת לריצה, הבת שלי התעוררה. אמנם היא כבר ממש גדולה (כבר בת 4 וחצי!) אבל היא עדיין לא עומדת בקצב שלי בריצה,…

Responses

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *